בושם לאישה עצי-מזרחי פודרי מ-Jil Sander. נפתח בתווי אפרסק, שזיף וגלבנום ונחתם בבסיס של עץ סנדל ופולי טונקה, עם נוכחות ערב מלאה.
509.00 ₪
יש כאן פרדוקס נחמד. Jil Sander המעצבת בנתה קריירה שלמה על מינימליזם, קווים נקיים וצבעים כבויים, ואילו No.4, שיצא ב-1990, הוא ההפך הגמור: תערובת צפופה ומרובדת של הבשם הצרפתי Michel Almairac, עם עשרות חומרים שנדחסים לבקבוק אחד. זהו בושם מזרחי-עצי בנוסח שנות התשעים המוקדמות, מהתקופה שבה בשמים עדיין נבנו כמו בניינים ולא כמו רישומים, והוא נשמע היום כמעט אקזוטי בדיוק בגלל זה. מי שמכיר את קו הבשמים של Almairac ימצא כאן את החתימה שלו: פרי בשל בפתיחה, לב פרחוני שמן ובסיס עצי מלוטש.
התווים העליונים מגיעים בגל אחד רחב. אפרסק עסיסי ושזיף בשל נפתחים ראשונים ומביאים מתיקות פירותית כבדה, ומיד אחריהם גלבנום ירוק וחריף שחותך אותה, ברגמוט ואניס שמוסיפים עוקץ אניסי מפתיע, וורד וגרניום שמכינים את הקרקע ללב. הפתיחה הזו נדיבה מאוד, כמעט תובענית, ומחזיקה בערך חצי שעה עד שהמתיקות מתמסדת.
תווי האמצע הם השלב העשיר ביותר. יסמין וטוברוז שמנים ולבנים פורחים בגדול, ציפורן חריפה ואגוז מוסקט מוסיפים חום מתובל, סיגלית והליוטרופ מכניסים את המרקם הפודרי שמאפיין את הבושם כולו, ומור שרפי מלווה את הכול מלמטה עם רמז כמעט טקסי. אילנג אילנג ואסטרגון מחזיקים את הצדדים. זה לב גדול ומיושן במובן הטוב, וצריך כשעה כדי להתיישב.
תווי הבסיס מרגיעים את הבושם ומאריכים אותו. עץ סנדל, עץ ארז ופצ'ולי בונים שלד עצי יבש, פולי טונקה וניל מוסיפים מתיקות רכה, ומאסק, ענבר וטחב אלון סוגרים את התמונה בגוון חמים וכהה. ההתפתחות לאורך הערב היא סיפור של דחיסה: מה שהתחיל כפרי ופרחים רחבים הופך אחרי שלוש או ארבע שעות למעטפת פודרית-עצית צמודה לעור, מתוקה מעט ורכה מאוד.
עוד דבר שראוי לציין הוא שהבושם הזה נבנה בתקופה שבה חומרים כמו טחב אלון וציבטון עדיין הופיעו בנוסחאות מסחריות, והנוכחות שלהם מורגשת: יש ב-No.4 חספוס קל ברקע, גוון חייתי ומעט מלוח שמונע ממנו להיות מתוק בלבד. זהו בדיוק ההבדל בין בושם מהתקופה ההיא לבין שכפול עכשווי שלה. מי שמתבשמת בו בפעם הראשונה כדאי שתיתן לו שעה שלמה לפני שהיא מחליטה, כי הפתיחה הפירותית הכבדה אינה מייצגת את מה שהבושם הופך להיות.
הביצועים מצוינים ואופייניים לתקופה: שש עד שמונה שעות על העור הן מינימום, ולא נדיר שהוא נשמע גם למחרת על צעיף. ההילה גדולה בשעתיים הראשונות, ולכן ההמלצה הכי חשובה כאן היא לצמצם: התזה אחת עד שתיים מספיקות לחלוטין. זהו בושם ערב, סתיו וחורף, ומתאים לתיאטרון, לארוחות ולאירועים מהודרים. במשרד פתוח ובחום ישראלי הוא כבד מדי, ומי שרוצה להתבשם בו ביום צריך להסתפק בהתזה אחת רחוקה מהצוואר.
בבשמים מהדור הזה פחות הוא יותר. התזה אחת על בסיס הצוואר ואחת אופציונלית על החזה, מטווח של כעשרים סנטימטרים, נותנות נוכחות מלאה בלי להציף את הסביבה. אל תשפשפו את העור אחרי ההתזה, כי החיכוך הורס את האפרסק והגלבנום בפתיחה ומקפיץ את הבסיס מוקדם מדי. אם הבקבוק ישן, בדקו קודם טיפה על היד: פורמולות משנות התשעים נוטות לצבור חמיצות קלה בפתיחה שנעלמת אחרי כמה דקות. הבושם משתלב היטב עם צמר וקשמיר, ופחות טוב עם קרמי גוף בניחוח ורדים שמתנגשים בלב הפרחוני.
זהו בושם ערב קלאסי בנוסח שנות התשעים, עשיר ופודרי, ומתאים למי שאוהבת בשמים בעלי נוכחות. הוא מרגיש בבית בארוחות, בתיאטרון ובאירועי חורף, ופחות מתאים לשגרת יום חם או למשרד פתוח.
שש עד שמונה שעות על העור הן ממוצע, ועל בגדים הוא שורד הרבה יותר. ההילה רחבה בשעתיים הראשונות ואחר כך מתכנסת לשכבה פודרית צמודה. התזה אחת עד שתיים מספיקות בהחלט.
הצפיפות. במקום שלושה או ארבעה תווים מובילים יש כאן עשרות חומרים בשלוש שכבות, כולל אניס, מור וטוברוז שכמעט אינם מופיעים בבשמים חדשים. התוצאה מרובדת ומשתנה לאורך הערב במקום להישאר קבועה.
