בושם לגבר ארומטי מזרחי מ-Mauboussin. נפתח בתווי ברגמוט ולימון ונחתם בבסיס של פצ'ולי ווניל, עם עמידות ארוכה במיוחד לשעות הערב.
Mauboussin הוא בית תכשיטים פריזאי שנוסד ב-1827 ובנה את שמו על אבנים צבעוניות ועל חלון ראווה בכיכר ונדום, לא על בשמים. הכניסה שלו לעולם הבישום הגיעה מאוחר, ואולי דווקא בגלל זה היא נעשתה בלי ניסיון להתחרות בענקיות: במקום בושם אופנתי שיתיישן תוך שנתיים, המותג הוציא נוסחה מזרחית סמיכה ובלתי מתנצלת, מהסוג שהיה נפוץ בשנות התשעים ושכמעט נעלם מאז. התוצאה היא בושם שהצליח בעיקר מפה לאוזן, ובישראל בפרט, בזכות יחס עוצמה למחיר שקשה למצוא לו מקבילה.
הריכוז כאן הוא או דה פרפיום, והנוסחה מרגישה בהתאם: סמיכה, שמנונית מעט, מהסוג שמשאיר סימן על הזכוכית. הבקבוק שומר על קו תכשיטני מרוסן, זכוכית כהה עם פקק כבד, בלי צעקנות. Mauboussin לא בנה כאן קמפיין ולא שילם על מדפים בשרשראות הפרפומריות, ובכל זאת הבושם הזה נמכר בישראל שנים ארוכות והפך להמלצה חוזרת בפורומים. הסיבה פשוטה: קשה למצוא בטווח המחיר הזה נוסחה עם עוצמה ואורך חיים דומים, ומי שמנסה אותו פעם אחת נוטה לחזור לבקבוק נוסף.
הפתיחה מטעה. ברגמוט חד ולימון צהוב וחמצמץ פורצים בהתזה הראשונה ונשמעים לרגע כמו קולון איטלקי קליל. זה נמשך עשר עד חמש עשרה דקות בלבד. תפקידם האמיתי הוא לצנן את הכניסה, לתת לאף רגע של אוויר לפני שהחלק הכבד מגיע, ולמנוע מהבושם להיפתח כמו קיר של מתיקות. מי שמריח רק את הדקות הראשונות מקבל תמונה שגויה לחלוטין של מה שעומד לקרות.
הלב מסמן את המפנה. ורד יבש ומעט עשן נכנס ראשון, ואחריו יסמין שמוסיף עומק פרחוני חם. אין כאן שום דבר מתקתק, להפך: הצירוף הזה מזכיר את הפרחוניות המרוסנת של בשמי גברים צרפתיים ותיקים, שבהם פרח נועד להוסיף גוף ולא ניחוח של זר. בשלב הזה, בין השעה הראשונה לשלישית, הבושם כבר משדר את מה שהוא באמת: ניחוח ערב מבוגר, רציני, עם נוכחות ברורה בחדר.
הבסיס הוא הסיבה שהבושם הזה נזכר. פצ'ולי אדמתי וכהה מתפרש רחב, ווניל עשיר עוטף אותו ומרכך את החדות שלו. הצירוף הזה יוצר מרקם כמעט שרפי, מתוק ויבש בו זמנית, שנשאר על העור שעות ארוכות מאוד ומשתנה לאט: ככל שהשעות עוברות הפצ'ולי מתעדן והוניל עולה. אחרי שמונה שעות עדיין מריחים אותו בבירור, ובגד שרוסס בערב יישא את הניחוח גם אחרי כביסה קלה.
העמידות היא נקודת המכירה הגדולה: שמונה עד עשר שעות על העור אינן חריגות, וההילה בשעתיים הראשונות רחבה ומורגשת ממרחק. מכאן נובעת גם האזהרה. זהו לא בושם לפגישות בוקר בחדר קטן, ובוודאי לא ליום קיץ ישראלי בחוץ. הוא נבנה לערב, לחורף, לאירועים ולמפגשים חברתיים. שתי התזות הן המקסימום הסביר, ורבים ימצאו שהתזה אחת עושה את העבודה.
כדאי להתאים אותו לסביבה ולא רק לטעם. בחדר קטן, ברכב או בפגישה צמודה הוא יורגש היטב, ולכן התזה אחת היא הכלל הבטוח. בערב חורפי בחוץ אפשר להרשות שתיים. הוא משתלב יפה עם בגדי צמר ועם עור, פחות עם חולצות קיץ קלות, פשוט מפני שהחום מגביר את הפצ'ולי. מי שמחפש גרסה שקטה יותר של אותו ניחוח יכול לרסס על הבגד בלבד ולא על העור, וכך מתקבלת נוכחות מרוככת שעדיין מחזיקה שעות.
התחילו בהתזה אחת בלבד על בסיס הצוואר וראו איך הסביבה מגיבה לפני שאתם מוסיפים. בבושם עמידותי כזה עדיף מעט: התזה שנייה על החזה מתחת לחולצה תספיק אפילו לערב ארוך. הימנעו מהתזה על הפנים ועל אזור הצווארון הקדמי אם אתם יושבים בחלל סגור, שם הפצ'ולי מגיע לאף של הזולת ראשון. שמרו את הבקבוק בטמפרטורת חדר יציבה, ואל תדאגו אם הנוזל מכהה עם הזמן, זו תופעה רגילה בנוסחאות עשירות בוניל ובשרפים.
לא. ורד הוא תו קלאסי בבושמות גברית מסורתית, במיוחד בסגנון הצרפתי והמזרחי, וכאן הוא יבש ומתובל ולא מתוק. הוא נמצא ברקע ומוסיף עומק לפצ'ולי, לא ניחוח של זר פרחים.
שמונה שעות ומעלה על העור אצל רוב האנשים, ועל בגדים הרבה יותר. זהו אחד הבשמים העמידים בקטגוריית המחיר שלו, ולכן שתי התזות מספיקות ליום שלם.
סתיו וחורף הם המותג הטבעי שלו, בזכות הפצ'ולי והוניל. בקיץ אפשר להתבשם בו בערב, אך התזה אחת בלבד, אחרת הוא הופך לכבד באוויר החם.
